פסק-דין בתיק ת"ק 009485/03

תביעה בגין נזקי רכוש בסך 6,921 ש"ח.

התאונה :

1. ב - 25.6.03 נהגו התובעת ברכבה מסוג פולקסוואגן פולו והנתבעת 2 ברכב צד ג' מסוג מיצובישי פג'רו בכביש דו-נתיבי בהרצליה. בין הרכבים ארעה התנגשות (להלן - "התאונה"). כל אחת מהנהגות תולה האחריות לתאונה בהתנהגות רעותה.

התובעת אף טוענת כי הנתבעת 2 הודתה באחריותה לתאונה מיד לאחר התרחשותה, אך הנתבעת 2 מכחישה זאת. הנתבעת 1 הינה מבטחת השימוש ברכב פג'רו.

2. התובעת דרשה לפצותה בגין נזקים ישירים ועקיפים והנתבעות כופרות הן בנזקים והן בקשר הסיבתי שלהן לתאונה.

דיון :

3. התובעת העידה כי עמדה ברכבה בעצירה מוחלטת בנתיב אמצעי המיועד לנסיעה קדימה וזאת בהמתנה להתחלפות האור ברמזור בכיוון נסיעתה. רכב הנתבעת 2 הגיח לפי גרסתה מאחור, בנתיב שמאלי ופגע ברכב התובעת בצד שמאל אחורי.

4. הנתבעת טענה בהגנתה ואף העידה כי היא זו שנסעה ברכב בנתיבה המיועד (השמאלי) במרחק מהרמזור. לגרסתה הגיח רכב התובעת מאחור וניסע לעקוף את רכבה מצד ימין ויתכן כי עקב העדר מקום בנתיב בו נסע רכב התובעת (חנו בו מכוניות מצד ימין) והעדר רווח מספיק, פגע רכב התובעת ברכב הנתבעת.

5. אני מעדיפה את גרסת התובעת לארוע התאונה על פני גרסת הנתבעת מן הטעמים הבאים:

א. מצאתי את עדות התובעת מהימנה, עקבית והגיונית - הנתיב בו נסעה התובעת תואם את יעד נסיעתה (קדימה), התובעת התקדמה בנתיב זה ולא היתה לה סיבה לסטות שמאלה; אף אם בצידו הימני של נתיב התובעת חנו רכבים, הרי לפי תאור הנתבעת זה היה המצב לאורך מהלך הנסיעה שקדם לתאונה וכך לאורך הנתיב כך שלא השתנה דבר שחייב את התובעת לסטות שמאלה וכך לגרום לתאונה; הנתבעת העידה כי הנתיב בו היא נהגה היה עמוס עקב רמזור איטי. ודאי לא היה הגיון בסטיה של התובעת מנתיב פנוי יחסית לנתיב עמוס.

ב. הנתבעת נהגה ברכב שטח גדול יחסית שאינו שלה ומיהרה לרופא שיניים. כך העידה התובעת והנתבעת לא הכחישה זאת. במצב כזה, קשה לקבל את התרשמויותיה של הנתבעת לגבי מרווחים מספיקים למעבר רכב התובעת ואף לא לגבי מעבר הרכב שבו היא נהגה.

עדות הנתבעת אינה שקולה לעדות התובעת: הנתבעת סתרה עצמה בנקודה חשובה כשמחד העידה שהתאונה התרחשה במפתיע ומאידך, כי ראתה את התובעת מגיעה עם רכבה מאחור "ולא היה לי לאן לפנות" (עמ' 4).

ג. מעבר לכל - עיון בחוות דעת השמאים שהמציאו שתי הנהגות לרבות חוות דעת לא חתומה מצד הנתבעת וכן בצילומי הרכבים מעלה כי הנזקים לשני הרכבים מתיישבים היטב עם גרסת התובעת ואינם מתיישבים כלל עם גרסת הנתבעת - לרכב התובעת נגרם נזק ממוקד בצד שמאל אחורי (מהפנס ואילך) וניתן להבחין במעיכה ובשריטות בפינה שמאלית אחורית ובדלת שמאלית אחורית. לרכב הנתבעת נגרם נזק בצד ימין קדמי ואחורי לאורך (ראו אף עדות הנתבעת בעמ' 4). הדבר מתיישב עם פגיעה נמשכת של רכב הנתבעת שיכולה להתרחש כאשר היא פוגעת מאחור ברכב התובעת, נוסעת לצדו ו"מושכת" את השריטה בצד רכבה. עצם מיקום הנזק ברכב התובעת כבר מעיד על פגיעה בו מאחור. אם פגע רכב הנתבעת ברכב התובעת מאחור, כיצד יכול היה רכב התובעת לפגוע ברכב הנתבעת באותה עת מהצד? לנתבעת הפתרונים.

6. נמצא שרכב הנתבעת פגע ברכב התובעת מאחור. פגיעה זו מתיישבת עם רשלנות הנתבעת יותר מאשר עם כל מסקנה אחרת. נמצא אם כך כי הנתבעת התרשלה באופן נהיגתה בין משום שלא הקפידה על מרחק מרכב שנסע לפניה ובין משום שלא שמרה על מרחק כאשר עברה לצדו של רכב התובעת. ברשלנותה גרמה לתאונה. בנסיבות הענין לא נמצא אשם תורם כלשהו של התובעת, אשר רכבה עמד באותה עת, לתאונה.

7. אשר לנזקים - התובעת הוכיחה נזקים ישירים ועקיפים: תיקונים לפי חשבונית וחוות דעת שמאי בסך 3,050 ש"ח; ירידת ערך לפי חוות דעת שמאי בסך 2,310 ש"ח ושכר טרחת שמאי לפי חשבונית בסך 561 ש"ח. לא הוכח נזק לא ממוני.

הנתבעות לא חזרו בדיון על בקשתן לחקור את שמאי מטעם התובעת. הנתבעות גררו את התובעת למשפט מיותר באשר תמונות הנזקים לשני הרכבים היו ברשותן עוד לפני התביעה והיה עליהן להסיק המסקנות מהתמונות.

הנתבעות ישלמו לתובעת ביחד ולחוד 5,921 ש"ח וכן הוצאות משפט לרבות אגרה בסך 450 ש"ח והכל בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ - 14.10.03 ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסק דין לצדדים.

ניתן היום כ"ד בטבת, תשס"ד (18 בינואר 2004) בהעדר.